טורק נ' הכשרת הישוב בע"מ - חברה לבטוח

החלטה

העניין שבפני, בקשה לקביעת שומת הוצאות בהתאם לפסק דינו של כב' הש' ר. חדיד מיום 20.2.2013.

התובענה, תובענה לפיצוי בשל נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, נדחתה במסגרת פסק הדין, וכב' הש' חדיד קבע כי התובע יישא בהוצאות המשפט אשר נגרמו לנתבעת בשל ניהול ההליך.

הנתבעת הגישה בקשה לשומת ההוצאות, ועל פי בקשתה, עולה כי הוצאות המשפט אשר נגרמו לה לטענתה, מגיעות כדי 43,161 ₪, המורכבות משישה רכיבים: הוצאות איסוף חומר רפואי (3,861 ₪), תשלום ל"מדיטון" (1,968 ₪), עלות חוו"ד רפואית ד"ר פולמן (4,640 ₪), שכ"ט עו"ד (19,426 ₪), תשלום לחוקרים ("שירם חקירות" - 8,606 ₪) ותשלום לאקטואר (ספיר שי - 4,660 ₪).

התובעת סבורה כי כל ההוצאות אשר הוצאו נדרשו לצורך ניהול ההליך, ולא נגרמו אלא בשל הגשת התובענה, ולפיכך טוענת היא כי יש להטיל הוצאות אלו על התובע – במלואן. יצוין כי הנתבעת צירפה דף חשבון המעיד על תשלומים אשר בוצעו בפועל, ובהתאם להוראתי נתמך דף החשבון בתצהיר מטעם עוה"ד א. מושיוב ממחלקת התביעות אצל הנתבעת.

בכל הנוגע לנושא שכ"ט עו"ד, איני סבור כי ישנה הצדקה להטיל את שכה"ט הכלול בדף החשבון אצל חברת הביטוח, בנוסף לסכום אשר נספק על ידי ביהמ"ש. ראשית, משום שהטלת חיוב שכזה יהווה למעשה שלמה של שכה"ט להיקף של כ- 40,000 ₪, אשר מהווה תוצאה בלתי סבירה בנסיבות העניין. אוסיף, כי משרכיב מסוים נפסק בנפרד (קרי במובחן מהוצאות ניהול ההליך), הרי שאין לכלול אותו בנוסף גם בתוך הוצאות המשפט. ושלישית, אציין, כי מהות פסיקת ושומת ההוצאות, הינה השבת המצב לקדמותו, בהקשר של השבת הוצאה אשר הוצאה ולא נכללה בפסיקת בית המשפט, על מנת שלא יישא מי שהתביעה כנגדו נדחתה, בהוצאות מיותרות בשל ההליך; משנפסק שכה"ט במובחן מהוצאות ההליך, ויש לציין, כי מדובר בערכים זהים, הרי שפסיקת סכום נוסף באופן המבוקש, לא יהיה "השבת ההפסד" כי אם ענישת התובע, ואיני סבור כי יש לעשות כן.

בכל הנוגע לשאלת הוצאות איסוף חומר רפואי וחומר מל"ל, שכר האקטואר, התשלום לחוקר ועלות התייעצות מול "מדיטון", סבורני כי הדרישה הינה מוצדקת לחלוטין, ומדובר בהוצאות סבירות ונדרשות במסגרת ניהול ההליך המשפטי בנוגע לתובענה (לא נדרשתי לשאלת פליטת הקולמוס בתצהיר הגב' מושיוב, שם נרשם סכום שגוי בנושא התשלום ל"תיקל", אלא התייחסתי לסכומים העולים מדף החשבון), ונדרשות היו בכל מקרה מעצם הגשת התובענה.

אין זה בלתי סביר כי חברת ביטוח המקבלת תובענה הנוגעת למקרה כגון זה (בו האחריות הינה מוחלטת וקיימת אינדיקציה לנכות בשל קביעת המל"ל) תידרש לאיסוף חומר רפואי, לאיסוף תיקי המל"ל, לשכור שירותי אקטואר לצורך הערכת ערכה הנוכחי של קצבת הנכות, או שכירת שירותי חוקר פרטי לצורך עריכת הבירור העובדתי.

בהקשר זה, גם אם החוקר הפרטי לא הציג ראיות או דו"ח חקירה, הרי ככל שהנתבעת זקוקה היתה לביצוע חקירה לצורך ביסוס עמדתה המשפטית, מדובר בהוצאה סבירה לכל דבר ועניין, ולא ראיתי סיבה שלא לזכותה בגין הוצאות אלה.

בכל הנוגע לשכ"ט המומחה הרפואי ד"ר פולמן, הרי שדרגת הנכות אשר נקבעה, שונה היתה בתכלית מהקביעה אשר עליה נסמך התובע, והיא קביעת המוסד לביטוח לאומי. הנתבעת ביקשה להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי, ויוצא כי אכן בחוו"ד ד"ר פולמן נקבע כי חלק מהנכות הנטענת, נוגעת למצב רפואי קודם/אחר ולא כתוצאה מסתברת של התאונה בעטיה הוגשה התובענה.

לפיכך, חוו"ד ד"ר פולמן היתה נדרשת בהקשר זה, ולא רק נדרשת אלא שמהותית, דרישת מינוי מומחה רפואי התבררה כמוצדקת – שכן נקבע שיעור נכות שונה מאשר כלול בקביעת המל"ל.

טענת התובע בהקשר זה, כי רק במידה והיה נקבע כי לא נותרה נכות בגין התאונה, או שהנכות אינה קשורה לתאונה, היה מקום לחייבות בעלות חוות הדעת, אינה מוצדקת לדעתי. עריכת חוות הדעת נגזרה מעצם הגשת התביעה, ואילולא היתה מוגשת התביעה, לא היתה נדרשת הנתבעת להוצאה זאת. מדובר בהוצאה המחויבת מעצם ניהול ההליך ונובעת מהוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975, וככל שהוצאה, והתובענה נדחתה, הרי שעל התובע לשאת בהוצאה.

אציין, כי הואיל והנתבעת לא דרשה כי ההוצאות כאמור תוצמדנה למדד מיום הוצאתן ועד תשלומן, אלה דרשה אותן כסכומים נומינליים, לא נערך תחשיב הצמדת ההוצאות כאמור.

לאור כל האמור, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת, בנוסף לאמור בפסק הדין ובהתאם להוראות סעיף 25 לפסק הדין אשר ניתן, סך של 23,735 ₪ כהוצאות המשפט (ולמען הסר ספק – בנוסף לשכה"ט הנקוב בפסה"ד).

הסכומים כאמור ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד תשלומם בפועל.

ניתנה היום, ט"ז סיון תשע"ג, 25 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: